החלטה בתיק בע"מ 5125/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא אמינוף) מיום 7.4.05 בע"מ 1029/04, בגדרו נמחק ערעורה של המבקשת על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופטת רבס) מיום 25.7.04 בתמ"ש 6011/98, וזאת לבקשתה, והושתו עליה הוצאות משפט ושכר-טרחה.

ב.        (1)    המבקשת והמשיב 1 נפרדו כעבור כשלוש שנים מנישואיהם, ובחלוף כשנה נוספת התגרשו. ביני לביני נולדו להם המשיבות 2 ו-3, קטינות. משמורת הקטינות נקבעה בתחילה אצל אמן, ומשנישאה זו בשנית, מקץ כשנה ממועד הגירושין, הועברה המשמורת לאביהן. בעבור הקטינות שולמו על-ידי המוסד לביטוח לאומי קצבאות ילדים, אשר הופקדו בחשבונה של המבקשת בתכנית-חיסכון (להלן: הכספים).

           (2)    במסגרת תביעת איזון משאבים שהתנהלה בין הצדדים (תמ"ש 6010/98) נתברר כי תכנית-החיסכון נפרעה. המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשת בבית-המשפט לענייני משפחה להשבת הכספים שהופקדו בתכנית-החיסכון. בית-

המשפט קיבל את התביעה והורה למבקשת להפקיד את הכספים בתכנית-חיסכון חדשה על שם  הקטינות.

           (3)    על פסק-הדין הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי, ברם חזרה בה וביקשה למחקו ללא צו להוצאות. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה למחיקת הערעור, אך חייב את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט בסך 5,000 ש"ח.

           (4)    על פסק-הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. נטען בה, כי המבקשת חזרה בה מן הערעור בהסתמכה על הערות הערכאה קמא, כפי שהובנו על ידה, בדיון שבו לא נמסר פרוטוקול. עוד נטען כי היה על הערכאה קמא להתחשב במצבה הכלכלי והאישי הקשה של המבקשת, ובפטור החלקי מאגרה שקיבלה בשל כך, ולהימנע מלפסוק לה, ללא הנמקה, הוצאות ושכר טרחה.

ג.        (1)    מן העיון עלה, כי אין הבקשה מעוררת שאלה מן הסוג שלגביו נשקלת מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123). זאת, גם אם המדובר בהכרעה חדשה, שלא נכללה בהחלטתה של הערכאה הראשונה (ראו בש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית (טרם פורסמה) (השופט ריבלין)). לא כל שכן, כאשר המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור שנמחק לפי בקשת המבקשת (גם אם זו באה בעקבות המלצת בית המשפט). הבקשה הנוכחית הוגשה בשל ההוצאות שבהן חויבה המבקשת בבית המשפט המחוזי, ואולם אף אם מצבה הכלכלי של המבקשת אינו משופר, כנטען, אין בית המשפט שלערעור נוהג להתערב בפסיקת הוצאות על-ידי בית המשפט קמא, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", (טרם פורסם), בחוות דעת השופט גרוניס). כשהמדובר במערער החוזר בו מערעורו, ומכל מקום שעה שהמשיב עומד על הוצאותיו, ככלל ייפסקו הוצאות (ע"א 455/88 חדד נ' דהן, פ"ד מה(5) 655, 658, הנשיא שמגר וכן גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מה' 8, 672-671); וגם אם הפרקטיקה היא שלעתים יוצע למשיב למחול על הוצאותיו כיוון שהערעור נמחק, שיקול הדעת בסופו של יום הוא לבית המשפט הדן. במקרה דנן לא הוצבע על טעם מיוחד שלא לפסוק הוצאות, שעה שאלה נגרמו למשיבים (ראו באשר לפסיקת הוצאות החלטת הרשם השופט מרזל בבג"צ 891/05, ע"א 2617/00, תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא ואח', טרם פורסמה).

           (2)    נוכח זאת, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, ד' בחשון תשס"ו (6.11.05).

                                                                                       ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: